אמא לשניים, והפעם - בחורף

ישנם בין הבריות, כאלה שסדר ההתעוררות שלהם הוא מן תהליך נחמד שכזה: יקיצה, פיהוק, התהפכות, התרפקות, חיבוק הכרית, התמתחות, ישיבה, עמידה, פיפי וכו'. אצלנו במיטה התהליך הוא כדלקמן: שינה > קפיצה. או אצלה – שינה > קקי.

אם אני שרה להם בבוקר, הרי שיש עוד צליל שמתנגן ברקע, הלו הוא שיר הבוקר של האיש, שהולך בערך ככה : "איפה המפתחות? איפה המעיל? איפה ארנק?" (אין בתים, זהו פזמון חוזר). עכשיו, יש לכל חפצים אלה מקום מוגדר בבית, אך מסתבר, כל פעם מחדש, שהוא מעולם לא שמע עליו ומה שנותר הוא לחפש. כולנו ביחד מחפשים.

צלילים נוספים שמגוונים את הבוקר הם סמפונות נחילי האף. לא משנה בכמה פינות בבית אשאיר גליל נייר טואלט, תמיד הנזלת המטפטפת תתפוס אותי לא מוכנה באיזה חור חדש אחרי אפצ'י בסדר גודל של רעידת אדמה.

אחרי ששניהם העירו אותי, כל אחד בתורו, הם כמובן חזרו לישון. זה רגע משמח אך מדובר במלכוד, כי כל רגע אחד מהם יכול להתעורר ולכן סדר העדיפויות הוא קריטי, מה אבחר לעשות? לשתות אחרי שהגרון שלי צחיח כמו הנגב בשינה תחת רדיאטור הומה? לאכול בקטנה כי מי יודע מתי תהיה לי הזדמנות להכניס משהו לפה? קבלת ההחלטות לאמא לשניים גורלית יותר מזו של מנהל מפעל הייטק בעל 1000 עובדים! אני שוקלת לישון עם בגדים כדי שבבוקר תהיה מטלה אחת פחות. חבל שאני לא יכולה לשטוף פנים בערב ושזה יתפוס עד הבוקר.

אבל האמת שכיף לראות אותם כשהם קמים בהתרפקות ומתחילים בדיוק מאותה נקודה בה הלילה נגמר, בלי סמול טוק וללא היסוס - אמא – אני רוצה שתספרי לי על הענק וגנו, שתעשי לי הצגה, שנשתול זרעים באדמה. לאורך היום הם נזכרים בעוד ועוד רצונות, וכל היזכרות כזו מוסיפה עוד קש לגב הגמל (שמתכנן כבר שנים בריחה המונית כל עוד נפשו בו).

היא עושה אמבטיה לפני שהוא מגיע מהגן, כדי שיהיה פחות ראש לנקות בערב. כמובן שברגע שהיא יוצאת נקייה וריחנית, היא מיד דופקת את החירבון של החיים שלה. בצהריים הוא חוזר עם כמות חול בנעלים שיכלה לייבש את עמק החולה, וזה ביום יבש. ביום רטוב, בהמלצתו החמה של אביו, הוא נכנס לכל שלולית שנקרת בדרכו בקפיצת ראש.

כמות הדברים שאני צריכה לעשות מהרגע שאני נכנסת הביתה עם שניהם, אין לה סוף, ומה לעשות שלפעמים, באופן מוזר, גם יש לי פיפי. אני לא טיפוס מתאפק, אבל אימנתי שרירים להחזיק פיפי לוחץ בטירוף, ויש סיכוי טוב, שכאשר כבר אעשה את המחטף ואכנס לשירותים, אשמע סירנות עולות ויורדות מצד שניהם, הוא לרגליי והיא על השטיח בסלון (רק מהסיבה שהיא עוד לא יכולה להגיע אלי).

אין חלום בורגני ללא אח עצים, ויש לנו כזה! הי אח הידד! שליש מהזמן מדליקים אותו, שליש מהזמן הוא מתחמם בעצמו ורק בשליש האחרון הוא טורח לחמם גם אותנו. אני מנצלת את שנת הצהריים שלו על מנת להתחיל במשימה. בונה קונוס מזרדים ואצטרובלים שקוששתי בבוקר, כיאה לחימום בית באלף השלישי לספירה. להזכירנו, גם התקווה היא בת שנות אלפיים, ולכן, לאחר שעה בערך, שכוללת עיתונים, גלילי נייר טואלט, גזעי אקליפטוס, עצי זית, שמן (שאצלנו כבר מזמן הטיגון הוא השימוש המשני שלו) ובין 4 ל 6 קופסאות גפרורים, שלהבת קטנה מחזיקה מעמד יותר משלושים שניות והאח נדלק.

נשאלת השאלה מה היא עושה בכל הזמן היקר הזה, ובכן. בשליש הראשון של שלב ההדלקה היא עוד מסוגלת להעסיק את עצמה בחדווה, ואז מגיעות אנחות חוסר נעימות. בדרך כלל היא מתחילה באלה כשידיי מפויחות ונוטפות שמן. האיש בא לעזרתי כשהוריד כמה סרטי פעוטות באינטרנט שאשים לה במצבי חירום שכאלה. בפעם הראשונה זה עבד, בפעם השניה הרדאר קלט כל תזוזה שלי מקילומטר, בפעם השלישית אחרי עשר שניות היא כבר התחילה לבכות והבית כמעט נשרף.

החורף מזמין בין החברים שבאים למרק, גם מחלות שמתארחות בריאות. הניסיון לשמור שהיא לא תידבק מהוירוסים שהוא מעמיס מהגן, משול לניסיון לנקות את הכיור מכל הלכלוכים הקטנים שנדבקים לתחתית, על מנת שלעכבר שגידלנו פה חודש לא יהיה מה לאכול. בלתי אפשרי (ואם אתם חייבים לדעת, האיש לכד אותו אחרי שהוא חיסל כמעט את כל הסלאמי כפיתיון, ובבוקר הניצחון שחרר אותו בשדה עם הילד, כדי שהאחרון ידע חדוות חופש מהי). תמיד תהיה איזו כפית שיצאה מהפה שלו ותגיע תוך סלטה באוויר לאצבע שלה שהיא מיד תמצוץ. וזהו, השאר אנדרלמוסיה. אמא לשניים חולים – משולה לאמא לארבע, אמא לשלוש – משולה לשש וכן הלאה (אפשר להיעזר בלוח הכפל).

בלילה אני מתעוררת מקולות רמים, ושואלת את עצמי, האם זה הטרקטור מהחלום שלי, טרקטור בחוץ, או הטרקטור שחנה לה באף, הילדה מנוזלת. ניסינו דיקור, טימין, עיסוי, שמן אקליפטוס, אקליפטוס לימוני כמובן, וגם תפוזי ואשכוליתי, מכשיר אדים שחנק את כולנו בלילה, מגבות על הרדיאטור, על המצח ועל הריאות. שום דבר לא הפחיד את הנזלת העקשנית ומחליפת הצבעים.

והנה כבר כמה ימים של הפוגה בגשם ואנחנו מפשילים שרוולים אל השמש שבפתח והבטחותיה לחימום ללא מאמץ, בריאוּת ובסופה (אוגוסט) עילפון טוטאלי.