אמא לשניים יוצאת לחירות - חופשה בלי הילדים

הפנטזיה החלה להירקם כשבאחד מימי השישי, לפני הארוחה אצל ההורים, קפצנו לפאב האירי ברחוב הירקון. בדרך חזרה עברנו בטיילת של תל אביב והופתענו לראות שיש אנשים שיודעים חופש מהו, ים מהו, בירה מהי ועוד אנקדוטות שיצא לנו להכיר בעבר, אם כי הזיכרון מטושטש. מה עם סופשבוע רק אנחנו בתל אביב?

אמא לשניים דורשת שיוויון בנטל

הנה סיפור שלא מצדיק את עקרון היחסיות: במהלך השנה סיגלנו תורנויות הקפצות של הילדים עם אימהות שכנות כדי לחסוך בתיזוזים שבדרכים פעמיים ביום. לפתע נחשפתי לתופעה מרשימה – כשאני מגיעה לאסוף את החבר בשעה 8 בבוקר, אחרי שאנחנו ערים בין שעתיים לשלוש, עמוסים בפעילות בלתי פוסקת הכוללת משחקים, אוכל, ויכוחים והגיגים, צריך לגרד את הטרמפיסט עם שפכטל מהמיטה. עמוס קורי שינה טריים הוא נמרח באוטו שלנו ומחרחר בדרכנו לגן. ואני שואלת – איפה הצדק החברתי?

או, אם זה כך, אז על מי אפשר להאציל סמכויות?