אוגוסט - מדריך הישרדות

הנה הוא מתקרב בצעדי ענק, החודש הזה שרציתם להתעורר בבוקר שאחריו, שקיוויתם למחות אותו מלוח השנה, שהשתוקקתם להיעלם מן העולם ולחזור כשהוא נגוז, נחבט, מת מפצעיו.

מקדימים אותו טקסי סיום השנה. אמנם לכותל אנחנו לא נוסעים, ובשלשות הם לא עומדים, אך בהחלט שומעים את "אולי עוד קיץ" (לא! לא עוד קיץ!), מביאים ממיטב הבישולים שילדים זבי חוטם ומלוכלכי גפיים מזנבים לתוכם את ידיהם המגואלות בדבק נגרים וכולם אוכלים יחד, מצטלמים, מסכמים ונושאים ברכות, חוץ מהילדים כמובן, שעסוקים בלטפס על עץ בלי יכולת לרדת ממנו לבד.
המלצתי הראשונה לחודש זה – השאירו את הילדים על העץ, כמה שאפשר, עד כמה שניתן. רצוי להעביר להם לשם פירות, מים, כרית נוחה ודוחה יתושים. כשהם יורדים, אני מציעה לכם את ההברקה הבאה: ענבים קפואים. מדובר ב - ענבים, קפואים. טבעי, בריא, מתוק, מה עוד אפשר לבקש מחטיף קייצי שכזה? תוכלו לשכנע את הילדים שמדובר בארטיק לכל דבר ועניין, זאת כמובן עד לרגע בו עובר אוטו הגלידה ושורק לכם לתוך החלון שהארטיקים האמיתיים מחקים לילדיכם בחוץ, בתוספת צבעי מאכל, חומרים משמרים וקילו סוכר. 

על אותו משקל, אפשר להגיח לחוף הים, בשעות המוקדמות, בחוף נטוש. תוכלו לשכנע את הילדים שמדובר בבילוי שמציע לנו הטבע בחינם! כמובן זאת לפני שהילדים ילכו לבריכה עם מתקנים, מתנפחים ודיג'י חופר, ואז ירצו להישאר בה לנצח. בכל זאת תפצירו בהם: "אבל בים יש חול!" ובכן, זו אליה וקוץ בה. לא משנה באיזו שיטה ננקוט (ואל תספרו לי על לשטוף ת'ילדים בחצר עם בקבוק מים, כי זה לא עובד) – הבית מתמלא גרגירים כאילו העמיסו סמיטריילר בחול ורוקנו אותו על המיטה. הוא מגיע לכל מקום ולא המציאו את המקלחת שניתקה אותו מהגוף באמצעות מים. שבועות אחרי עדין ימצאו שאריות באוזני הילדים ואין שואב שיסיט אותן ממטרתו העיקשת להוציא אותו מדעתי. שנים אחרי יגיח איזה גרגר מתחת לכיסא ויצעק לי "את זוכרת? אני מהשבת ההיא באוגוסט 2013"!

מרענן קייצי נוסף שגובל בהתשה, הוא בועות הסבון. הטעות התחילה כשהיא קבלה בקבוק ביומולדת בגן. המשכנו בהתדרדרות תהומה כאשר התכולה נשפכה ואמרנו לה שלא נורא כי אפשר למלא שוב. ולקינוח, האיש, במקום להציע לה אובססיות חלופיות, ירד לעומק העניין ובדק איך מכינים חומר מיוחד לבועות סבון. תשמעו לקארין גורן יש עוד הרבה לאן להתפתח, המתכון ריצד על צג המחשב, כרמז המבקש לרתום אותי לשערורייה. האיש באמת ובתמים רצה שאשרה את הסבון ללילה ושאקנה גליצרין. הודעתי לו שאין לי צורך בנפיחות וגם לא במשלשלים. הוא נטל את המושכות ועשה כל מה שצריך, ומאז ועד היום, כל יום, כל היום היא ממלאה את הבקבוק ונושפת, הולכת לישון מחובקת עם הבקבוק וסופרת בועות עד ההרדמה. לפעמים היא מתעוררת באמצע הלילה וצועקת "בועות סבון" בהיסטריה, ועד שאנחנו לא מבטיחים לה שמחר היא תקבל בועות סבון לארוחת בוקר, היא לא משחררת.

האוטו באוגוסט משול לתפוח אדמה חם שיצא בזה הרגע מן המדורה. בכל זאת נכנסים, כדי להגיע כבר לאנשהו. בכל נסיעה מחדש עלי לשכנע כל אחד מהנוסעים הנכבדים שהמיקום שלו מצוין, אם זה בצד (חלון, לפתוח ולסגור) או באמצע (מרכז, נוף פאנורמי). זאת בעוד הקטנה מוצצת את הזרת שלי בכזאת נחישות שתכף יצא ממנה חלב. כשנרגענו מענייני המיקום, אפשר להתחיל לשחק, למשל בחרוזים – לימון, מלון, שעון, חלון, בלון, טילון, סילון, פילון. ועכשיו למצוא שיר לכל אחת מהמילים המתחרזות. נתחיל מפיל פילון וכו'. כשאתם צרודים אפשר לעבור לדיסק שתקוע באוטו חודשים, אצלנו זה "הכבש השישה עשר", שמזמן נשחט.

אם לא מצאתם חניה באזור מוצל הישארו באוטו עם המזגן דולק. אגב, ניתן לחשב אם הצל יישאר על הרכב באופן בסיסי ופשוט. למשל אני, עורכת חישוב מהיר באמצעות מצפן, מחוגה, שעון, השמש והכוכבים (בעת ובעונה אחת) ותמיד כשאני חוזרת, האוטו במצב WELL DONE ויש חדש תחת השמש.

כשאני מניקה בגן שעשועים היא זולגת לי מהידיים, אני מרגישה שהיא שותה מרק והזיעה שלי מאיימת להטביע את הנדנדות. אני קולטת הורים לידי, אני מכירה אותם, כף רגלם מעולם לא דרכה בבית כנסת, ובכל זאת הם פונים למרומים, כשבתי השחי שלהם מקפצים בשלוליות, ומבקשים בתחינה שהיום יסתיים לאלתר.

לאמבטיה אני קופצת לפחות פעמיים ביום, כדי להוריד שכבות גיאולוגיות של זיעה. מדובר במקלחות מהירות שמשאירות אותותיהן בכל מיני טעויות קטנות, אך גורליות. יצא לי להסתבן עם ברווזון, להתנגב עם חיתול טטרה שהושרה בכיור עם כתמי קקי, ולאחרונה גם להניח את הראש על הספה ולהקשיב לקול הקצף הנדחס שמבעבע על ראשי, כי שכחתי להוריד את השמפו.

מי שהולך להרדים את הילדים נרדם בעצמו ומתעורר בבהלה כשבן הזוג רק בא לבדוק אם הוא בחיים. הוא נושם. אמנם הדופק מואץ, והליבידו מואט, אך בהחלט ניתן לקרוא לזה בגדול, בהסתייגות, ברמיזה - חיים.