מקום זר זה הרבה מאמץ. אנחנו לא תיירים שמעבירים כמה ימים בעיר. באנו להסתדר פה לתקופה, כמעט כמו מקומיים, רק בלי לדעת את המקום. קונים אוטו וקרוואן, קוראים אותיות קטנות בחוברת הביטוח, פותחים חשבון בנק, רוכשים חבילת טלפונית עם סים אוסטרלי. אנגלית אנחנו מדברים, אבל יש פה תרבות אחרת, שאנחנו לומדים בתנועה. אז לא תמיד יוצא להיות בפוקוס, וצריך לקבל כל הזמן החלטות מהירות בלי לדעת בדיוק לאן זה לוקח, ועושים טעויות. מראש הלכנו על אתגר של קנייה, לא רק כי לשכור רכב לתקופה ארוכה זה יותר יקר, אלא גם בגלל ההתנסות. ובכל זאת – זה מעייף.
והנה תחום שאין בו מקום לטעויות, או לעייפות: לנהוג בצד שמאל מרגיש כמו ללמוד לנהוג מחדש. אפילו יותר גרוע, כי אם אתה לרגע לא מרוכז – לנהוג על אוטומט יכול להיות אסון. האיש נוהג ואני מנווטת. אנחנו כמעט לא מדברים בנסיעה, רק מביטים על הדרך ועל הטאבלט המנווט בריכוז רב. גם היום בו האיש הלך לטפל בעניין הרכב ואני הייתי עם שלושתם בעיר הגדולה, דרש תשומת לב כפולה מהתרחשות כזו בארץ, בשפה המוכרת, בבית.
מיותר לציין שאת כל הסידורים האלה אנחנו עושים עם הילדים. בואו נגיד שהיינו מתים שאיזו סבתא תבוא לשמור עליהם לכמה שעות. וכשפעם טעינו בדרך והגענו לשלט "בית ילדים", שקלנו לרגע להשאיר את כל השלושה ולברוח. כבר שבוע שאנחנו בענייננו, כלומר מתפקדים ברמות שיא – טלפונים, אינטרנט, בישולים, רחיצות, כביסות. החיים ממשיכים כסדרם כשאנחנו משוטטים בנואשות לצורך התמצאות במציאות החדשה. המילה "סידורים" יצאה להם מכל החורים, הם מגחכים בבדיחות פנימיות על עסקינו בבנק. שוקולד הציע כמה פעמים השבוע להחזיר את מסטיק לבטן, ומנטה מסדרת את הנעליים של כולנו בשורות אובססיביות בכל חליצה. יאמר לזכותם שהם מפתיעים אותנו – כי ביחס לגילם הם סבלניים, יודעים לשחק ומאפשרים לנו לפעול.
היום בפעם הראשונה היינו תיירים מן המניין, ביקרנו בגן הקוואלות של בריסביין וראינו חיות אוסטרליות. עמדנו בשורת מצלמות עם תיירים יפנים. עלינו על גלגל הענק וראינו את הנהר המשייט בעיר ואת הגשרים שמעליו ממבט על.
יכולנו לנסוע כבר מחר, אבל החלטנו להישאר עוד לילה, כדי לעשות את המעבר לקרוואן הדרגתי, היום ביקרנו בו. העברנו ציוד, חשבנו איך לסדר, אמדנו את הגודל, נשמנו את הרעיון. חוץ מזה פגשנו פה משפחה ישראלית מתוקה שמסיימת בימים אלה שנה באוסטרליה, אז לילדים כיף ביחד ואנחנו מקבלים אינפורמציה חשובה ושאריות יתומות ויקרות ערך מהטיול שלהם. שוקולד אמר לפני כמה ימים "למה כל הזמן עושים משהו? אולי פעם אחת נישאר בבית ולא ניסע"? אז האיש אמר לו שעוד מעט הבית ייסע איתנו לכל מקום. את הפוסט הבא אכתוב על הקרוואן, למעשה הטיול שלנו מתחיל מחר.
כייף לקרוא ולהרגיש חלק מהטיול שלכם :-)
השבמחקמיה יקרה!
השבמחקאיזה כיף לקבל את הדברים ולקרוא על החוויות. נשמע שאתם מתחילים מסע משמעותי ומדהים לכל המשפחה, מרגש ומלהיב! אני ממש מחכה בציפיה לפוסט הבא.
חוויות שיישארו אתכם לתמיד !
השבמחקבהצלחה בהמשך
מיוש החוויה שאת מעבירה גורמת לי להרגיש כאילו אני באוסטרליה איתכם. בסידורים, בנהיגה בשמאל ובסיפורים של הילדים. תמישיכו לתור את היבשת האוסטרלית ולכתוב יפה כל כך (:
השבמחקמרגישה כמו בסיפור בו אני חווה יחד איתכם על קצה המזלג את החוויות המשפחתיות האינטימיות שלכם. מאחלת לכם המשך מסע מופלא ומי יודע אולי איזו סבתא נחמדה תיקרה בדרככם ותציע שירותי שמרטפות....
השבמחקרויטל מוניס
כייף אדיר לקרוא.. תמשיכי לכתוב:)
השבמחק