החוויה האוסטרלית

אז מה יש להגיד על האוסטרלים עד כה? הם רגועים להחריד. סבלניים, חייכנים, מסבירי פנים. יודעים להנות מהחיים, קלילים, שום דבר לא באמת מטריד אותם. הם צרובי שמש ואוהבי מים. אוסטרליה היא אמנם אי, אבל גם כשנכנסים לתוך המדינה, היבשה מלאה במקורות מים חיים. אז אנחנו רועדים מקור על החוף כששבע עשרה מעלות בחוץ וקצת מטפטף, ונערות אוסטרליות נכנסות למים עם אבובים, וגולשים, וקייאקים, וחכות דייג.

הם מאוד ממושמעים, נקיים, מסודרים. פעם ראינו איזה גבר מקועקע כולו עוצר את הג'יפ המפואר שלו בצד הדרך, יורד מהאוטו, זורק מפית קטנה מלוכלכת לפח וממשיך לנסוע. בפארקי הקרוואנים החוקים ברורים. עם או בלי כלבים. איפה אפשר להבעיר אש, אם מותר לשהות במקום ליום או גם ללילה. כולם מתייחסים לכללים האלה מאוד ברצינות. אם יש שילוט שמורה לנסוע בתוך הפארקים 10 קמ"ש, בגלל שכולם עם ג'יפים ויש המון ילדים, אז המכוניות מתגלגלות באיטיות מרבית באופן אוטומטי כמעט. הנופשים מכבדים את הפרטיות של האחרים ושומרים על הטבע. אין מנגלים אישיים, אלא עמדות ברביקיו לשימוש כולם. אין מוסיקה בפול ווליום, עוד לא ראיתי פה כלי פלסטיק חד פעמי אחד, מפרידים זבל, מנקים צואה של כלבים אחריהם, בכלל – מאוד נקי. גם כשאתר הקמפינג עמוס, אין שום פיסות נייר, שקיות או בקבוקים על הרצפה.

בגני השעשועים האוסטרליים אין שטאנץ כל גן הוא חד פעמי, יש גני שעשועים עם חידות, אחרים בצבעים מיוחדים, מתקנים מגוונים, מאוד יצירתי. מוסר העבודה שלהם מאוד שפוי. עובדים חמישה ימים בשבוע במקרה הטוב. בשעה 8-9 בערב אין פה עם מי לדבר, הכל סגור וגם בערים, הרחובות מתים. השירותים הציבוריים האוסטרליים מצוחצחים ומדיפים ריח נעים. גם המלתחות באתרי הקמפינג נקיות ונעימות. לא יודעת אם אנשים מתחשבים, או שמנקים אותם בטירוף.

אוטובוס בקריירה שניה - קרוואן

הם חובבי ברביקיו וכל מה שקשור בבשר. על הבוקר אפשר להריח את הבייקון שלהם מיטגן ברחבי הקמפינג. אין אלכוהול בסופרים, הוא נמכר בחנויות נפרדות. בבתי הקפה מזמינים בדלפק. הקפוצ'ינו מוגש עם פודרת שוקו עליו. בנוגע לקפה השחור, אני מלקה את עצמי כמעט כל יום על השטות הנוראית בכל קנה מידה, לפיה לא הבאתי את הקפה שלי מהארץ. עשיתי פה כל מיני ניסיונות שכשלו, אפילו שקלתי להגיע לאיזו שכונה מוסלמית לחפש קפה אמיתי. אין פה מאכל לאומי רשמי, אבל בהחלט יש ממתק אוסטרלי, הלו הוא וופלות הטים-טם שהתמכרנו אליהן למין ההתחלה. למרות שהאיש כמה פעמים הכריז על גמילה, כבר אף אחד לא מאמין לו.

הומור אוסטרלי, אוהל דמוי ואן

המרחקים באוסטרליה עצומים, אנחנו ממעיטים בנסיעות ארוכות, אבל כבר יצא לנו לנסוע 100 קילומטר בלי לראות דבר בדרך מלבד דרך. כל כמה עשרות קילומטרים יש שילוט שמצביע על מקומות עצירה. נאמר לנו שבגלל תאונות רבות בדרכים, החוק מאפשר לעצור בנקודות האלה ולנוח, לכמה שעות או ללילה, תלוי במה שכתוב בכניסה לנקודת העצירה. גם הנסיעות לחופשים אורכות לעתים מספר ימים. לכן היצירתיות בכל הנוגע ללינה בשטח חוצה את גבולות הדמיון. כל רכב יכול להפוך לאוהל ללילה. יש כאלה שמקימים אוהל שירותים קטן ליד הקרוואן. טנדר הופך לבית. בגאז' מתקפל למיטה ואז למטבח. 

בפארקים המסודרים הקרוואן מתחבר לחשמל, מים וביוב. יש מלתחות, חדרי כביסה, וביותר מפנקים יש פעילויות לילדים, אינטרנט אלחוטי ובריכה. באתרים הפשוטים, שהם חינמיים או שעולים מעט, אין חשמל ולעתים אין מים. בראש השנה החלטנו להתנסות לראשונה בשהות בפארק כזה, ב agnes water 1770, המקום בו קפטן קוק גילה את אוסטרליה, על חוף הים.

בקרוואן יש טנק מים שמכיל 50 ליטר ואין המון צורך בחשמל כי המקרר יכול לעבוד על גז וכיבוי אורות הוא שעה אחרי השקיעה בערך. אז משתמשים בפנסים נטענים וסוגרים את היום עם הציפורים. האנשים שמגיעים לפארקים החינמיים הם אחרים מעט, יותר קלים לתקשורת. 

התחברנו עם קבוצת משפחות שישנו באוהלים לידינו, תוך דקות הסתבר שהם נוצרים אוהדי ישראל שמתפללים למעננו מידי יום. במבוכה הרמנו איתם כוסית לכבוד ראש השנה. תכננו להגיע לשני לילות, אבל לא עמדנו בקסם של המקום ונשארנו עוד אחד. בלילה האחרון כבר נשארנו בלי מים וכל האמצעים החשמליים שלנו היו ריקים מאנרגיה. אז קנינו בקבוקי מים ואוהדינו השאילו לנו גנרטור קטן להחיות פלאפונים. מה שהכריע בסוף לכיוון העזיבה היה זה שלא התקלחנו שלושה ימים, מבלי להחשיב את המקלחות הקרות בבירזיות ביציאה מהים. עזבנו את מלון אלפי הכוכבים לפארק הבא - החשמל, המים הזורמים, המקלחות החמות – הרגישו כמו מלון חמישה כוכבים (בלבד).