לפני חצי שנה הגענו מוכנים, עם לימונדה טבעית תוצרת בית. זה היה באוגוסט אז טרחנו להקפיא את הבקבוק כדי שהמשקה יוגש קר ומרענן. מיקמנו שולחן, עליו שלט יפה שהוכן מבעוד מועד ובנימה אקולוגית הנחנו על הדוכן כוסות רב פעמיות. שלושה שקלים לכוס נראה לו סביר. הוא ישב וחיכה לקונים.
רגע אחרי, התיישב לידו עלם חמודות צעיר, עם מיץ תפוחים. לא טבעי בכלל ובכוסות פלסטיק. אבל הוא מכר את המיץ שלו בשקל. אז אכפת לילדים מטבעיות ואקולוגיה? להפך! שעטו אליו ילדים צמאים עם שקלים נוטפים מידיהם המיוזעות.
אחרי כמה דקות הגיעה ילדה עם הצעה, הוא יתן לה כוס לימונדה והיא תעניק לו צמיד עבודת יד שהכינה. הוא הסתכל עלי בעיניים פעורות. זה לא היה בתוכנית שלו, ועכשיו הוא ניצב מול הצעה מהפכנית - החלפת סחורות. הפניתי את המבט אל האופק. הוא היסס ולבסוף הסכים. אחר כך שיחק קצת בצמיד החוטים, ואני חושבת שתהה לגבי העסקה שביצע. ילד אחר הגיע והציע פרוסת עוגה תמורת הלימונדה, כאן לא היה היסוס, אם הוא היה מוכר בחנות אמיתית הוא היה סופק כפיים ומנשק את הקליינט.
אחר כך הגיעה אחותו, וביקשה כוס לימונדה, קודם כל הוא התעצבן. אחר כך הציע לה לקבל לימונדה ולשבת לשתות אותה בדוכן, כלומר להחליף אותו כדי שהוא יוכל לעשות סיבוב בשוק ולראות מה קורה איפה.
כשחזר לדוכן שלו, הסתבר שיצא לו לשקול את הדברים, והוא החליט להוריד את המחיר של כוס הלימונדה (הטבעית והאקולוגית) לשקל. הלימונדה חוסלה וגם התפוחים כבר לא יראו אור יום.
ההתרחשות הזו היא רק חלק מאינספור האירועים הגודשים את שוק הילדים הקהילתי, והאימהות שברקע חולקות התחבטויות. דילמה אחת, היא אם לתת לילדים כסף להסתובב איתו בשוק, או שיסחרו רק בכסף שהרוויחו. מצד אחד זה מלמד המון, לדעת שמה שיש זה מה שאתה יכול לבזבז, מצד שני, זה די מבאס אם המכירה שלך לא הצליחה, ואתה מת לכדור שוקולד בשקל. ובכלל, אם כדאי להכניס בגיל כזה ללחץ מהמאזן שאנחנו כמבוגרים שקועים בו כל כך חזק. דילמות נוספות שעלו בנו בין העצות, התחינות והשאלות שהוצגו מכל עבר, היתה כמה להתערב, במה בדיוק, ואם לאפשר לילדים לחזור הביתה עם יותר דברים ממה שהביאו.
התחבטות שעמדה בפנינו באופן אישי היתה חבר שהגיע איתנו לשוק. הוא לא השתתף בהכנות, אך מיד כשנכנס לאוטו הוכרז כשותף. כשבני ישב בדוכן, הוא שיחק עם חברים בגן השעשועים. החבר ביקש ממני כסף לקנות טרופית וגם צעצוע שרצה. לבסוף נתתי לכל אחד מהם חמישה שקלים, שישתוללו. בסוף בני שאל אם להתחלק איתו בכסף שהרוויח. נשארתי פעורת פה.
ראיתי ילדים עורכים עסקאות, מביאים אחד את השני לדוכנים שלהם, צועקים ומשכנעים. כאן הגודל לא קובע אלא מידת המיקוח. היו כאלה שהבינו שהם במקום לא אסטרטגי ולכן קמו וכיתתו את רגליהם לעבר ההזדמנות למכור, הסתובבו כרוכלים. צפלון אחד רזה וכחוש, עשה עסקים עם גדולים ממנו בשני ראשים! אמנם נעזר באמו בחישובים מורכבים, אבל רואים שהעתיד צופן לו ביצועים של שועל מכירות מטורף. היו ילדים שמכרו תולעי משי ואמרו שהתולעים בחינם, מה שהם מוכרים זו אחריות לגדל אותן. ילד אחד שאל את אמא שלו אם אפשר לקבץ נדבות בשוק. ילדה הגיעה עם גומייה ביד ואמרה שזה הדבר היחיד שהיא מוכנה למכור ממה שיש לה בבית. זה היה קורע, וחמוד להפליא.
אז מה למדנו? שכדי להרוויח צריך לחשוב, להכין ולטרוח (או לעשות דיל עם חבר). שעם כל הכבוד להתחממות הכדור, לאסוף כוסות בחזרה מילדים שמסתובבים בשוק, זה לא להיט שאפשר לבנות עליו במכירות. השרשראות שמכר בשוק האחרון היו עניין יותר רגיש, בכל זאת מדובר באמנות. ובכלל - להציע את מרכולתך בין חברים זו למידה מצויינת של כוחות השוק למתחילים, באווירה מפרגנת. גם סטיב ג'ובס התחיל בשכונה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה