יום רביעי, 30 בנובמבר 2016

הראש כבר בחוץ

5.
אתם יודעים איך זה הובלה. שנים לפני אוספים ארגזים, חודשים של אריזה, שבועות של סידורים. הכלב משתין על ארגז הואזות שהבריחה סבתא סוניה, בתחתונים, מרומניה, לפני הפוגרום, אחרי המלחמה. הילד החליט שדווקא היום הוא רוצה לשחק עם הפאזל שבלמטה של הארגז שבתחתית המגדל שבניתם בסלון. הוא גם שואף להגיע לשם בעצמו, מתרסק ושובר רגל. גם סרגיי שובר רגל. היום הוא היה אמור להוביל לכם את הבית, אבל הוא מגובס עד הפופיק ולא עונה לטלפונים. אתם מאלתרים מוביל אחר שמגיע חצי שיכור ותשעים ותשע אחוז מחוק, והוא, הוא זה שיהיה אחראי על הזיכרון האחרון מסבתא סוניה, ששומעים גם מהקבר, שהיא כל הזמן מרגישה שלא מכבדים את זכרה.
אתם יודעים איך זה הובלה.
זו היתה ההובלה הכי שמחה שהיתה לי בחיים.


יום חמישי, 17 בנובמבר 2016

לבד בברלין

איור מחומת ברלין וגרפיטי מעליו
טוב לא לגמרי לבד, עם מיכל, ומשפחתה המתוקה, שנסעה לשנה בברלין. למרות שהבטחתי לעצמי שאת אירופה אשמור לזקנה, כבר פעמיים שברתי את הפרדיגמה הזו כשקפצתי לבקר חברות בפוסט דוקטורט. עדי בשטרסבורג, מיכל בברלין. אז הנה עצה חינם : אמצו חברות חכמות וכנסו לדיל החברה שבמועדון המתמידה בלימודים ואתם שטסים על הגל.

כמובן שההכנות מוציאות את כל הרוח מהמפרשים וגורמות לתהות על מהות חופשה קצרה כל כך שבהתארגנות לכבודה מושקע מאמץ אטומי. לא מצדי כמובן, לארוז לקח לי דקה וחצי. אבל התקתוק עבור מי שנשאר, עדיף למות. קופסאות אוכל בפריזר שיספיקו גם לעת מצור, ניירות טואלט בשירותים שיאפשרו לקשט איתם את הסוכה בעשר השנים הקרובות, רשימת טלפונים של חברים, אנשי חינוך ודת שעברה תוך פירוט באורך הגלות לאיש. מסירת העדפות ממרחים בסנביצ'ים לפי ימים לילדים, ועוד ועוד.

יום רביעי, 9 בנובמבר 2016

הזמנה להשקה


בבקשה אשרו הגעה לאחת משתי ההשקות בפייסבוק (לחיצה על "משתתף" מתחת לתמונת האירוע משמאל) בקישורים הבאים: